הטלפון הנייד – האדם השלישי בחדר

שלום לכולם!

מאמר זה הוא המשך של המאמר: "האדם השלישי בחדר"

נא לקרוא קודם את המאמר "האדם השלישי בחדר" ואחריו את המאמר הזה:

בימינו אנחנו תמיד מכניסים לחדר שלנו שותף שלישי. ושמו: טלפון נייד. הוא נהיה המשך לזרוע שלנו. כנראה המקום היחיד שהוא לא נכנס זה למקלחת. אנשים מביאים אותו לתפילה, לשיעור, לארוחה ואף לחדר המיטות. הוא בהחלט ה"אדם השלישי" בחדר שמפריע לאינטימיות של האיש והאישה. במקום לדבר אחד עם השני, אנחנו לבד עם הבדידות שלנו והטלפון. אחרי כמה שנים באים זוגות ואומרים שאין ביניהם כבר שום דבר במשותף.

(חלק מהדברים להלן מבוססים על ספרו של מיכה גודמן: מהפכת הקשב-אני ממליץ מאד לקרוא).

אנו חיים בדור הביניים. אני, ורבים מבני דורנו, גדלו ללא טלפון נייד ביד. אז אנחנו יודעים מה זה להיות "בלי", אבל גם אנו איבדנו את היכולת לעשות דברים רבים ללא טלפון נייד. עצם הנסיעה מכאן לשם היא שונה לחלוטין. אין צורך במפות באוטו או לשאול אנשים "איך מגיעים". אבל היום גדל דור שמרגע שהוא נולד, יש לו כל מה שיש לעולם כולו להציע בהושטת יד.

דעתנו מוסחת תמיד. בכל שנייה משעממת, אנו פותחים את הנייד לראות מה חדש. ברגע שאנו פוקחים עיניים בבוקר, תוך שניות, אנו בודקים מה חדש ומה פספסנו בזמן שישננו.

מה הכוונה: ש"אנו חיים בדור הביניים"? שבעוד כמה שנים, נדע לנהל את הטכנולוגיה שבראנו, במקום שהיא תנהל אותנו. אבל בינתיים, אנו עבדים למכשירים ומה שיש בתוכם, ואנו נכנעים להם ללא תנאי. לא בגלל שאנו חלשים, אלא בגלל שיושבים המוחות הטובים בעולם בעמק הסיליקון ומקבלים משכורות עתק רק למען מטרה אחת: כדי שלא נעזוב את הנייד לעולם. זה המודל העסקי שלהם. שום דבר לא בחינם, ותמורת השימוש באפליקציות, אנו מכרנו להם את עצמנו.

נחזור לזוגיות. הטלפון נמצא איתנו בזמן שאנו מדברים אחד עם השני, בזמן הארוחות, בזמן שאנו יוצאים לבית קפה או לטיול ערב. בכל אחד מהפעמים האלו, מספיק שהוא נמצא בכיס ואפילו לא ביד, אחוז גדול מתשומת הלב שלנו נמצא בטלפון ולא בבני הזוג שלנו.

זו המציאות. אפשר להתכחש לה, אבל אם נבחן את עצמנו, נכיר שזה כך. אנו רוצים את הטלפון לידינו כל הזמן, שמא חלילה וחס, נישאר לבד עם עצמנו או עם בני הזוג שלנו ללא הפרעות.

נעבור לחדר המיטות. עצם ההימצאות של הטלפון בחדר המיטות, היא הפרעה לזוגיות והוא ה"אדם השלישי בחדר". היא הפרעה לאינטימיות, גם אם סתם נכנסתם למיטה. אך גם כאשר הזוג מקיים יחסים, עצם הימצאות הטלפון הנייד בחדר, הורס את מה שצריך, כדי להיות מרוכזים אחד בשני. חלק מהותי מיחסי אישות, זה לחיות את התחושות שלכם. את המגע, את הקולות ואת הריחות. כאשר הקשב שלנו לא נמצא במה שקורה לנו בגוף, אנו לא חשים כלום.

כאשר הטלפון נמצא בחדר, בוודאי במצב דלוק, בזמן קיום יחסים, אל תצפו לכוכבים. אלא למעשה מכני טכני, משהו שצריך לעשות, לסמן וי וללכת לישון.

חז"ל במאמר בעירובין שמופיע במאמר הקודם, שידרו לנו מסר נוסף: תקופת הנדה אמורה להיות ריחוק גופני בלבד – לא ריחוק נפשי או אפילו אינטימי. גם בזמן זה, ואולי ביתר שאת, יש לדאוג לחיבור הנשמות ולהיזכר שהקשר בינינו אינו רק גופני. ולכן, גם בתקופה האסורה, הטלפון הוא גורם מפריע שאסור להכניסו בינינו.

דרך אגב: פעם חשבתי שגברים יותר מכורים מאשר נשים, עד שגיליתי שסדנא דארעא חד הוא – כולם משועבדים לאותו מולך, על אף שלפעמים עובדים אליו בדרכים שונות.

אז מה עושים בפועל? אני חי במציאות ויודע שרוב האנשים לא יכולים להשאיר את הטלפון בסלון. אם הוא בחדר, אז לפחות בזמן קיום יחסי אישות מכבים אותו לגמרי!!! כן כן! בשאר הזמנים, כשנכנסים למיטה, שמים אותו בצד, על שקט, ולא מתעסקים איתו אלא לאחר שבן\בת הזוג נרדם.

וגם אז, עדיף לקרוא ספר במיטה מאשר לבזבז את הזמן בטלפון.

באהבה רבה,

הרב רפי

אני מזמין אתכם להרצאה שלי על "איך לשמר את התשוקה המינית לכל החיים", שתתקיים בזום ביום ראשון הקרוב כ"ג באייר 14.5 להרשמה ולקבלת קישור לחצו כאן